ענישה מקלה לנאשם בגרם מוות ברשלנות עקב נהיגה רשלנית

גזר דין הנאשם הורשע על-פי הודאתו בביצוע מעשה עבירה חמור. בתאריך 28/11/04 סמוך לשעה 17:00 נהג הנאשם ברכב לאורך כביש 40, מכיוון דרום לכיוון צפון בהתקרבו לקילומטר 270. מדובר בדרך בינעירונית ובה שני מסלולי נסיעה כשמפריד ביניהם אי תנועה בנוי. בכיוון נסיעת הנאשם אין שול שמאלי בכביש. שדה הראיה בכיוון נסיעת הנאשם היה פתוח למרחק של 47.8 מ'. באותה עת רכב על אופניים – תלת אופן – לאורך כביש 40, סמוך לקילומטר 270, המנוח מוסה יוסף, כשהוא מקדים בדרכו את הנאשם. הנאשם אשר לא הבחין בעוד מועד במנוח הרוכב על אופניו, פגע עם חזית השמאלית של הרכב בגלגל הימני של האופנים ולאחר מכן פגע עם הרכב בשלדת האופנים ובהמשך, גם במנוח. מעוצמת הפגיעה נהרג המנוח במקום. התאונה ארעה בשל רשלנותו של הנאשם, הנובעת בין השאר מנהיגה במהירות בלתי סבירה בהתחשב בנסיבות ובתנאי הדרך; ובכך שלא הבחין במועד במנוח ופגע בו תוך כדי נסיעתו. בגין התנהגות רשלנית זו, הורשע הנאשם בעבירה של גרימת מוות ברשלנות – עבירה על סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977, עם עבירה על סעיף  64 לפקודת התעבורה, תשכ"א – 1961. התביעה וההגנה הגיעו לעסקת טיעון אשר הוצגה על-ידי התובעת כדלקמן: "במסגרת הסדר הטיעון, הנאשם יודה ויורשע בכתב האישום ואנחנו נעתור בהסכמה לעונש של שלושה חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות, שלוש שנות פסילה ופסילה על תנאי ומאסר על תנאי שאורכו לשיקול דעת בית המשפט."

בטיעוניה לעונש הסבירה התובעת, כי התביעה נאותה להגיע לעסקת טיעון זו מכמה טעמים:  התובעת הסבירה כי בנסיבות התרחשות האירוע, רשלנותו של הנאשם היתה במדרג הנמוך של הרשלנות. אמנם הנאשם נהג בנתיב השמאלי במהירות של 80-70 קמ"ש, שהיא המהירות המותרת לנסיעה בכביש זה, אך לטענתה, מהירות זו לא היתה סבירה בנסיבותיו של אותו יום ואינה תואמת את תנאי הדרך, בשים לב שתאורת הרחוב לא פעלה ושדה הראיה היה מוגבל. דרך נהיגה רשלנית זו, היתה הגורם לכך שהנאשם לא הבחין בעוד מועד ברוכב האופניים ופגע בו. לענין זה, אין גם להתעלם מגליון הרשעותיו הקודמות של הנאשם, היכול להצביע על אופי נהיגה בלתי זהירה.מנגד, אין התביעה יכולה להתעלם מרשלנותו של המנוח אשר רכב על אופנים בכביש בינעירוני, בנתיב השמאלי, ללא שול שמאלי, במהירות איטית, לבוש בגדים כהים, ללא אמצעי זיהוי כלשהם, ללא מחזירי אור, ללא פנס וללא אפוד זוהר, כאשר הכביש חשוך ותאורת הרחוב אינה עובדת. הסניגור הוסיף כי בשלב מסוים אף סטה רוכב האופנים לכיוון נתיב נסיעת הנאשם במקום בו הסתיים אי התנועה. במצב עובדתי זה, אין ספק כי רשלנות רוכב האופניים – המנוח – היתה גדולה מאוד, ותרמה רבות לאירוע התאונה, מבלי לגרוע מאחריותו של הנאשם, אשר לא הבחין כלל ברוכב האופנים עד לרגע התאונה.   זאת ועוד; לטענת התובעת, הם הגיעו לעסקת הטיעון בשל כשל ראייתי בבחינת שדה הראיה שעמד לנאשם עובר לאירוע התאונה. כשל זה נובע מהעובדה שהבוחנים הגיעו למקום התאונה רק למחרת האירוע, כאשר תאורת הרחוב במקום פעלה באופן תקין והמקום היה מואר. זאת, בניגוד לתנאי התאורה – חשיכה – אשר שררו בעת אירוע התאונה. במצב עובדתי זה, חיפשו הבוחנים באיזור, כביש אחר חשוך, ושם נערך ניסוי שדה הראיה, כאשר אין בנמצא תיעוד ויזואלי בתמונות של אותו כביש בו נערך הניסוי. התובעת אינה שוללת את האפשרות כי יש הבדל בין שני הכבישים, וכפועל יוצא בתנאי התאורה ובשדה הראיה, כפי שנמצאו בשחזור המאוחר יותר, שנעשה על-ידי הבוחנים.  בטיעוניו לעונש הסביר הסניגור, את לבטיו של הנאשם בטרם הודאה בעובדות כתב האישום. הנאשם, התלבט אם בנסיבות המפורטות לעיל – רשלנות תורמת גבוהה והכשל הראייתי שבשחזור התאונה – אין מקום לנהל את התיק עד תום, בניסיון להוכיח את חפותו. על אחת כמה וכמה,  לאחר שביהמ"ש המחוזי מצא לנכון להחזיר לנאשם את רישיונו, לאחר שהוגש ערעור על ההחלטה לפסול את רישיונו  עד תום ההליכים. למרות האמור, החליט הנאשם להודות בעובדות ובכך להביע את חרטתו על גרם התאונה ותוצאתיה, אשר התבטאה בין השאר בכך, שכבר סמוך לתאונה נוצר קשר חיובי בין הנאשם לאשת המנוח וילדיו.בטיעוניה סיפרה התובעת שהיא שוחחה עם משפחת המנוח טרם עריכת הסדר הטיעון, והודיעה להם מהו העונש אותו התביעה מתכוונת לבקש. המשפחה ציינה כי לדעתה יש להסתפק בענישה מינימלית ככל האפשר ואף פחות מן המינימום.  בנסיבות המפורטות לעיל, ולמרות התוצאה הטרגית, נכון אני לאמץ את עסקת הטיעון אליה הגיעו הצדדים, ובכך לחרוג מקו הענישה המחמיר, בגין ביצוע מעשה עבירה של גרם מוות ברשלנות עקב נהיגה רשלנית.  אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים: א.          15 חודשי מאסר, מהם ירצה הנאשם 3 חודשים מאסר בפועל ואילו 12 חודשי מאסר נוספים יהיו על תנאי והתנאי הוא שלא יעבור, תוך 3 שנים, עבירה על סעיף 304 לחוק העונשין ויורשע בדינו.  אני מעכב ביצוע עונש המאסר עד ליום 25/6/06 שעה 08:30, על מנת לקבל חוות דעת הממונה בדבר אפשרות ביצוע עונש המאסר, בעבודת שירות ציבורית.  הנאשם יוכל להשתחרר כנגד חתימה על ערבות אישית + צד ג' בסך     10,000 ש"ח כל אחד, כאשר ערבות צד ג' יכולה להחתם עד ליום 9.5.06, וזאת כתנאי להתייצבות הנאשם אצל הממונה על עבודות השירות ולהתייצבות לריצוי עונשו.  אני מעכב את יציאתו של הנאשם מן הארץ.  הדרכון יופקד במזכירות בית המשפט עד ליום 9.5.06.  ב.          קנס כספי בסך 7,500 ש"ח או חודשיים מאסר תמורתם. בהתחשב בתקופת המאסר שהוטלה על הנאשם, אני מאפשר תשלום הקנס ב-3 תשלומים בשיעורים שווים כאשר התשלום הראשון יבוצע בעוד 30 יום ולאחר מכן כל 30 יום נוספים.  אי ביצוע אחד מן התשלומים, יביא להפעלת עונש המאסר שבסעיף משנה זה, במלואו. ג.            אני פוסל את הנאשם מלנהוג כל כלי רכב ומלקבל רישיון נהיגה לתקופה של חמש שנים מהם שלוש שנים פסילה בפועל ואילו שנתיים נוספות תהיינה על תנאי, והתנאי הוא שלא יעבור תוך שלוש שנים, עבירה על סעיף 304 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977; ביחד עם סעיף 64 לפקודת התעבורה, התשכ"א – 1961, וכן עבירה על סעיף 10(א) ו-47 לפקודת התעבורה, ויורשע בדינו. מתקופת הפסילה בפועל, תנוכה הפסילה המנהלית. זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בת"א, תוך 45 יום מהיום.  ניתן היום ט' באייר, תשס"ו (7 במאי 2006) בהעדר הצדדים. 

עו"ד לתעבורה רופא: אבקש לדחות את עונש תחילת ריצוי הפסילה לסוף יוני, מאחר והנאשם מפרנס את משפחתו. הנאשם: אבקש שהדחיה תהיה לסוף יוני משום שעברנו לגור במקום חדש שבו האישה שלי מסיעה את הילד כל יום ומחזירה אותו. אני לא רוצה להכביד עליה. יהיה עליה להסיע גם אותי למקום עבודתי וגם את ילדי לבית הספר. בני צריך לסיים את בית הספר בקידרון שזה 15 ק"מ מהבית. בתי בשנת שירות.  עו"ד רופא: הנאשם נוהג מאז שרשיונו הוחזר לו תקופה של שנה וחצי בצורה זהירה ואחראית ללא רבב. אני חושב שהבקשה שלו אם בית המשפט יעתר לבבקשה לא תגרום נזק.  עו"ד תרם: במסגרת הסדר טיעון הנאשם היה מודע לכך שייגזר דינו מיידית ומן הראוי היה שייערך לכך בהתאם. בית המשפט שבשגרה לא מעכב ביצוע עונש בנסיבות האלה ויש בכך עיכוב ביצוע. מחד, נכון שהנאשם נהג במשך שנה וחצי לאחר שרשיונו הוחזר לו ע"י בית המשפט המחוזי אך הנסיבות היו שונות. חזקת החפות עדיין הייתה לצידו וכיום המצב שונה היות ואנו מצויים בשלב של גזר דין לאחר הרשעה. עם זאת ולמרות כל הנסיבות שפירטתי, אני משאירה לשיקול דעת בית המשפט. עו"ד רופא : הנאשם היה בפסילת רישיון נהיגה מיום האירוע 28.11.04 ועד ליום שבו בית המשפט המחוזי הורה על השבת רישיונו שזה 12.1.05.החלטה לא מצאתי נסיבות המצדיקות דחיית ביצוע עונש פסילת הרישיון.צודקת התובעת כי עם הרשעת הנאשם, נשתנו הנסיבות.עונש של פסילת רישיון נהיגה דינו להתחיל מיום גזר הדין. הנסיבות אותן העלה הנאשם, אין בהן די כדי לחרוג מן הראוי בנדון.הטיעונים לעונש בתיק זה נשמעו ביום 25.4.06, הנאשם ידע שהוא צפוי לשלילת רישיון הנהיגה ועליו היה להתארגן בהתאם. אי הנוחות שתיגרם בצורך בהסעת הנאשם כמו גם בנו לבית הספר, אינה עילה מצדקת לדחיית הביצוע. מהפסילה בפועל תנוכה התקופה מיום 28.11.04 ועד ליום 12.1.05. ניתנה היום ט' באייר, תשס"ו (7 במאי 2006) במעמד  הצדדים הנ"ל. 512937154678313 יהודה פרגו 54678313-1014/06

001014/06פ  126 מירי ש.נוסח מסמך זה כפוף לשינויי ניסוח ועריכה