בית משפט מזכה נהג במהירות כפול מהמותר נוכח שתי טענות מהותיות שהעלה הסנגור:
1.נטען כי המדינה לא הוכיחה את הסמכת השוטר אשר הפעיל את מכשיר הממל"ז, ולכן היעדר וודאות מלאה בדבר רכבים שהיו או לא היו מאחורי האופנוע עליו רכב המערער, בכך שהשוטר לא סימן את הסעיף המתייחס לשאלה זו בטופס ההפעלה.
בימ"ש קבע כי אי הצגת התעודה במסמיכה את השוטר בהפעלת הממל"ז ואי התיחסות המדינה לנקודה זו, מבטאת זלזול בהליך ולמחדל זה צריכה להיות תוצאה.
נגד המערער הוגש כתב אישום שייחס לו עבירה של נהיגה ברכב במהירות העולה על המהירות המותרת, עבירה לפי תקנה 54 (א) לתקנות התעבורה תשכ"א-1961.
ע"פ הנטען רכב בן נהג המערער ברח' יפו במהירות של 96 קמ"ש וזאת למרות שהמהירות הנסיעה המותרת בקטע דרך זה הינה 50 קמ"ש.
המערער כיוון את טענותיו לשני עיקרים: ראשית נטען כי המאשימה לא הוכיחה שמי שהפעיל את מכשיר הממל"ז הוסמך לכך.
בהקשר זה, נשאל המפעיל בעת שהעיד, באם הוא מסוגל להציג תעודת הסמכה, אך ענה כי מדובר בתעודה גדולה שלא נוח לשאתה. לכן, תעודה זו לא הוצגה- לא בדיון ואף לא בכל שלב מאוחר יותר.
משכך, נטען שהמאשימה לא עמדה בתנאי הבסיסי והוא הוכחה כי מי שהפעיל את הממל"ז אכן היה כשיר לכך והוסמך להפעיל את המכשיר.
שנית, העלה המערער טענה כי הדוח אותו מילא מפעיל הממל"ז לא מולא כנדרש וזאת בהקשר לסעיף 3 לטופס ההפעלה שם נדרש המפעיל למלא "וי" כאשר הרכב בו נוסע הנהג הוא רכב דו גלגלי.
באותו סעיף נדרש המפעיל להתייחס לשאלה האם בעיינית הכיוון לא היה כלי רכב אחר הנע בכוון תנועתו של הרכב הדו גלגלי מקו חזית הרכב הדו גלגלי מקו חזית הרכב הדו גלגלי מצדדיו ומאחוריו.
בהכרעת דינו של ביהמ"ש קמא, ניתנה התיחסות לשתי הטענות האלה.
בהקשר לשאלה הראשונה, ציין ביהמ"ש כי השוטר עשה עליו רושם אמין ומהכרעת הדין עולה כי ביהמ"ש קיבל למעשה את הסברו של השוטר כי תעודת ההסמכה היא תעודה גדולה ולא נוח לשאתה.
בנוגע לטענה השניה, הפנה בית המשפט לדברים שכתב השוטר בדוח שצוין לעיל שם ציין את הדברים הבאים: הבחנתי באופנוע נוסע בנתיב שמאלי מתוך שלושה נתיבים בכביש כאשר הוא יחידי בנתיבו וכן מצדדיו לא היה רכב.
"ביהמ"ש קמא ציין כי רישום זה עולה מבחינת אמינותו על סימון ה"וי" במשבצת הטופס.
בית המשפט המחוזי, מקבל את הערעור, ומציין כי, לו רק נימוק אחד, היה עומד בבסיס ערעור זה, הייתי מורה על דחיית הערעור, אולם הצטברות שני הנימוקים, יחדיו מובילים למסקנה כי יש מקום לקבל את הערעור.
בנוגע לאי הצגת התעודה – גם ב"כ במשיבה לא הצליחה להסביר מדוע המאשימה לא טרחה להציג אישור בדבר הסמכת השוטר בדיון בו העיד השוטר או אף לאחריו.
אי הצגת התעודה ואי התיחסות התביעה לנקודה זו מבטאות זלזול בהליך ולמחדל זה צריכה להיות תוצאה, ולא בשלב הערעור.
טוב תעשה המשיבה באם תנחה את התביעה המשטרתית בהתאם.
בנוגע לטענתו השניה של המערער, בית המשפט אינו סבור כי הכיתוב אותו רשם השוטר (בנוגע להימצאות כלי רכב לצדדיו של האופנוע) נותן מענה מושלם לרכיב אותו שכח לציין בטופס.
כיתובו של השוטר נותן מענה לכלי רכב שהיו מצוים בצדדיו של האופנוע, אך לא ברור אם הדבר נותן מענה לכלי רכב שהיו מצוים, אם לאו, מאחוריו.
נוכח האמור לעיל בית המשפט מקבל את טענות הסנגור, ומזכה את הנהג מעבירת המהירות שיוחסה לו.